ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. פירש"י לכך כתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת ך' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי. וכתב הרמב"ן דלאו מייתורא דשנה שנה דורש שכן דרך הלשון בכל מקום באברהם אע"פ שלא היו שוין בטובה וכן בישמעאל אע"פ שלא היו שוין שהרי רשע הי' בתחלתו אלא מייתורא דקרא דריש דקאמר שני חיי שרה שכללן יחד והשוה אותם. אית ספרים דגרסי בב"ר בת ק' כבת ך' ליופי ובת כ' כבת ז' לחטא והכי ניחא בת ך' היא יותר יפה מבת ז' שיודעת לקשט את עצמה:
ויבא אברהם. פירש"י שבא מבאר שבע. כתב הרמב"ן ואין רצונו לומר שהוא דר בבאר שבע ושרה בחברון דהיאך היו דרים בשני מקומות אלא שהלך שם לצרכיו ושמע שם במיתת שרה ובא לספוד אותה. וי"מ שנתיישב שם תחלה וקודם ששלח אחר שרה מתה בחברון. ובמדרש שבא מהר המוריה שבשעת העקידה מתה כדאיתא במדרש וכתב הרמב"ן שלפי הנראה מן הפסוקים שציווי העקידה היתה בבאר שבע ששם היה דר כדכתיב ויטע אשל בבאר שבע ועל כן עשה ג' ימים בדרך כי ארץ פלשתים רחוקה מירושלים שאלו היה בחברון אשר ביהודה קרובה היא לירושלים ובשובו מהעקידה הלך לבאר שבע מקום דירתו ואם כן לא נוכל לומר שבו בפעם מתה שרה כי איך יתכן שהוא דר בבאר שבע והיא בחברון אלא לאחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון ושם נפטרה הצדקת שהרי בבאר שבע ישב ימים רבים. אבל לפי המדרש שבשעת העקידה מתה צריכין אנו לומר שאברהם ושרה בשעת העקידה היו בחברון ושם נצטוה ומה שאומר ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום שלא רצה הקב"ה שיגלה לו המקום עד יום השלישי והלך סביבי ירושלים ולא נתגלה לו עד יום שלישי ואחר העקידה לא שב למקומו אלא הלך לבאר שבע לתת הודאה על ניסו ושם שמע במיתת שרה ובא וכן דעת כל המפרשים שהיה אברהם במקום אחר ובא. ולפי דעתי כי היה לשרה אוהל שעומדת בו היא ואמהותיה ומתה באוהל שלה ובא אברהם מאהלו לבכותה. או שיהיה פי' ויבא לומר שנתעורר בהספד הזה והתחיל לעשותו כי כל מתעורר במלאכה נקרא בא אליה כמו ששנינו בא לו לגרה בא לדופן השמאלית וגם כן בלשון הפסוק אם שכיר הוא בא בשכרו שבא למלאכה ההיא ועשה אותה ולא יתכן בעיני לומר שבא מעיר אחרת לחברון שאלו היה כן היה מזכיר אותו המקום והיה אומר וישמע אברהם ויבא ממקום פלוני: לספוד לשרה ולבכותה. ולא אמר לקוברה כי עדיין לא היה לו מקו' לקוברה ולא היה יודע אם יקברנה עתה כי אולי לא יהיה לו מקום:
גר ותושב אנכי עמכם. פי' גר אני בארץ הזאת ואין לי מקום קבורה ואם אקבור בשדה של אחר יבא בעל השדה ויחרוש ויוציא העצמות. והרמב"ן פי' היה מנהג להיות קברות לכל בית אב לבדו וקבר אחד ידוע לגרים הבאים שם ועל כן אמר אני גר שבאתי מארץ אחרת ולא ירשתי קברות אבותי ובאתי להתיישב עמכם תנו לי אחוזת קבר כאחד מכם להיות לי לאחוזת עולם ואיני שואל מכם לא נחלת שדה ולא נחלת כרם והם חשבו שביקש מתנה בשביל שאמר תנו לי והם אמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכינו תקח לך כל בית הקברות ויהי' לך לאחוזת עולם. וי"מ שאף הם לא אמרו ליתן לו קבר מיוחד לעצמו אלא אמרו במבחר קברנו באחד מקברנו קבור מתיך ועל כן חזר ואמר להם ואקברה מתי מלפני שיהיה לי אחוזת קבר לבדי. א"נ מלפני כי אם לא תשמעו לי ליתן לי מקום קבר אקברנו בארון בביתי. א"נ פי' מתי אשר לפני ואני צריך למהר ולקוברו:
ופגעו לי בעפרון בן צחר. לפי שהיה עשיר והיה לו גנאי למכור שדה אבותיו לכך הוצרך להרבות עליו רעים לפייסו ולא פייסו אלא בדינרי כסף. וי"מ לפי הפשט ופגעו לי פי' הקיפו הדרך כאלו אתם פוגעים בו שלא יבין שבשבילה באתם לדבר ויעלנה בדמים:
ויתן לי את מערת המכפלה. וכן בכסף מלא יתננה לי אמר לשון נתינה ולא הזכיר מכירה לומר שאף המכר אני חושב כאלו נותנו לי במתנה: את מערת המכפלה. פרש"י שכפולה בזוגות. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי הכתוב אומר שדה עפרון אשר במכפלה אלמא שהוא שם המקום אשר המערה בו ואינו צורך לבקש טעם לשם המקומות. ובב"ר שכפל הקב"ה את קומתו של אדם הראשון וקברו שם ולפי זה היה שם המקום נקרא כן מעול' ולא ידעו טעמו כי עפרון בדמי השדה מכר לו הכל על דעת שאין בו קבר: אשר בקצה שדהו. פי' שאין לו לחוש שאצטרך לעבור דרך עליו כי היא בקצה שדהו וגם אינה חשובה בעיניו כל כך כי הקצה אותה לצד ואינו עובדה. ואברהם לא ביקש ממנו אלא המערה וישאר השדה לעפרון והוא השיב דרך מוסר או דרך ערמה למכור גם השדה להעלותה בדמים כי לא יתכן לאדם נכבד כמהו שיהיה לו המערה לאחוזת קבר והשדה לאחר ואברהם שמח בדבר והודה לדבריו ואמר נתתי כסף השדה:
לכל באי שער עירו. ולגבי שכם כתיב לכל יוצאי שער עירו לפי שאברהם כיון לפרסם לכל באי שער העיר אף לנכרים וגם כי הקרובים פסולים להעיד לכך קרא לכל באי שער העיר:
לעיני בני עמי. פי' כולם עדים ויודעים בדבר ואל תירא שאכפור בך או שאחזור בי ואברהם לא עשה כן אלא אחר ששקל לו הכסף החזיק בשדה ובמערה והקימוהו ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העי' והסוחרי' והגרים הנמצאי' שם:
נתתי כסף השדה קח ממני. פי' אתה אומר נתתי לא כי אלא כסף השדה קח ממני:
ארבע מאות שקל כסף. לפי' התרגום היתה שוה כל כך וחכמים דרשו שהעלה לו בדמים ודיבר הרבה ועשה מעט. וה"ר מאיר אמר שמתחלה לא אמר לו לתן לו בחנ' אלא המערה כי לא שאל אברהם אלא המערה וכן עשה ונתנה לו בחנם והכסף ששקל לו היה דמי השדה. והרמב"ן כתב על דרך הפשט אומר ארץ ארבע מאות שקל כסף לומר בכך קנו אותה עפרון או אבותיו:
ויקם שדה עפרון. פי' אחר שנתן הכסף קמה בידו אבל עדיין לא עשה חזקה להיותה בית הקברות לכן אמר אח"כ ויקם השדה והמערה אשר בו לאחוזת קבר שאחר כך החזיק בה לעשותה בית הקברות על כן כתב מאת בני חת אע"פ שלקחה מעפרון בעליו לא היה ראוי לעשות' בית הקברות בלא רשות כל אנשי העיר:
ואחרי כן קבר. פי' ה"ר מאיר בכל הפרשה אמר אברהם לשון יחיד תחלה ואקבר' מתי מלפני על מת אחד והשיבו לו דרך מוסר קבור מתיך אף אם הם רבים וכן אחר כך אם יש את נפשיכם לקבור את מתי מלפני ועפרון השיבו נתתיה לך קבור מתיך וכן ואקברה את מתי שמה לשון יחיד והוא השיבו ואת מתך קבור אף אם הם רבים: ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה וגו' הוא חברון בארץ כנען. מבאר השדה והמקום והארץ בעבור שכל הפרשה הזכירה בבני חת ועפרון החתי לפיכך הזכיר כי היא ארץ כנען אשר היא ארץ ישראל וכן אמר בתחלת הפרשה היא חברון בארץ כנען והכל לבאר שהצדקת נקברה בארץ ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי המקום עם אברהם שבא לגור בארץ וקראוהו נשיא אלהים ועשאוהו אדון עליהם ושבחו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה ושאשתו נקברה בנחלת השם ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות כדי לכבדו כאשר אנחנו חייבין לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים:
